החלטה בתיק בע"ח 50303-09-11

                  בבקשה להמצאת חומר רפואית אודות המתלוננת לפי סעיף 108 לחסד"פ             

             הרקע וההליך

1.             לפני בקשת הנאשם למתן צו להמצאת מסמכים רפואיים מתיקה האורטופדי והפיזיאוטרפי של המתלוננת (אשת הנאשם) משנת 2000 בקופ"ח שירותי בריאות כללית: היחידה לרשומות רפואיות רח' שבזי 32 מרפאת נחלאות ירושלים, והמתלוננת צורפה כמשיבה נוספת.

2.               כנגד הנאשם הוגש ביום 11.7.10 כתב אישום בת.פ 20903-07-10 בו מיוחס לו כי ביום 9.3.10 תקף את אשתו, הגב' לילא סעיד (להלן - המתלוננת) משום שסירבה לאפשר לו לשאת אשה נוספת, בכך שתפס בשערותיה, חבט את ראשה בקיר, סטר לה בפרצופה והיכה באגרופיו על גבה וצווארה, וביום 14.3.10 הוא הגיע לביתה וחנק אותה.

3.               הבקשה הוגש במהלך ניהול ההוכחות בחקירתה הנגדית של המתלוננת, המאשימה מתנגדת לה, ולאחר דיון שהתקיים בבקשה ב-1.5.12 בנוכחות המתלוננת, הוריתי לשירותי בריאות כללית להמציא לעיון ביהמ"ש בלבד את החומר המבוקש, אשר לאחר שהגיע באופן חלקי, נדרשה השלמתו ביום 12.8.12.

טענת המבקש

4.               בכוונת המבקש להפריך את טענת המתלוננת כי כאבי הגב והצוואר מהם היא סובלת נובעים מהמעשים המיוחסים לו בכתב האישום, שכן לטענתו המתלוננת סבלה מכאבי גב וצוואר וקיבלה טיפולים רפואיים ו/או פיזיותראפיים עוד בטרם האירועים נשוא כתב האישום, אין קשר סיבתי בין המעשים המיוחסים לו לתלונות כאבי הגב שלה ולטיפולים שקיבלה, ולפיכך המידע הרפואי אודותם חיוני ביותר להגנתו. מאידך הפגיעה בפרטיות המתלוננת מינורית, היות ורוב המידע על עברה הרפואי ידוע למבקש מתוקף היותו נשוי לה בעבר.

      טענות המשיבה 1

5.      על המידע המבוקש חל חיסיון רפואי, המתלוננת התנתה את הסרתו בכך שהמידע לא יוצג למבקש ובא כוחו, ובדיון שהתקיים בבקשה ביום 15.1.12 היא הסכימה כי יוצג רק לעיני בית המשפט, על מנת שיעיין בו וישקול אם להעביר להגנה חומר רפואי ספיציפי בענין כאבי הגב והצוואר, בהתאם למידת הרלבנטיות ושיקול דעת ביהמ"ש(ראה עמ' 2 ש' 27-29 לפרו' מיום 15/1/12).

6.      המידע הרפואי המבוקש אינו תורם להפרכת מהימנותה המתלוננת, שכן היא ממילא הודתה בחקירתה הנגדית כי סבלה בעבר מכאבי גב קודם לארוע נשוא כתב האישום, ואין בעובדה זו כדי לשלול את אירוע התקיפה המיוחס למבקש, ושבעקבותיו היא נזקקה לטיפולים פיזיותרפיים.

7.      בכל מקרה הנאשם השתהה בהגשת בקשה זו, שהוגשה בשלב ההוכחות, שכן הוא ידע קודם לכך על עברה הרפואי של המתלוננת, היה עליו להגיש בקשתו טרם ישיבת ההוכחות, והמשיבה 1 שומרת על זכותה לבקש הוצאות לאור התנהלות המבקש.

8.      אשר על כן עותרת המאשימה כי ביהמ"ש  ידחה את הבקשה.

      דיון והכרעה

9.      בבש"פ 9322/99 מסארווה נ' מדינת ישראלפד"י נד (1) 376, 384 פסקה א'  לפסה"ד אמר כב' השופטת ביניש:

"זכות הנאשם להליך הוגן שיאפשר לו להתגונן מפני האישום המיוחס לו, אינה זכות מוחלטת המאפשרת פגיעה ללא סייג בזכויותיו של עד במשפטו. כשאין מדובר בחומר שנתפס במהלך החקירה ישקול בית ^-המשפט את רלוונטיותו ואת ערכו הראייתי, אל מול זכויות היסוד החוקתיות של העד שאת פרטיו מבקשים לחשוף, ויערוך את האיזון הראוי ביניהם" (ההדגשה שלי א.ז).

מאידך בסעיף 49 (א) לפקודת הראיות מסר המחוקק לביהמ"ש את שיקול הדעת להורות על הסרת החסיון הרפואי משיקולי צדק

"רופא אינו חייב למסור ראיה על דבר הנוגע לאדם שנזקק לשירותו והדבר הגיע אליו תוך כדי עבודתו כרופא והוא מן הדברים שלפי טיבם נמסרים בדרך כלל מתוך אמון שישמרם בסוד אלא אם כן ויתר האדם על החיסיון או שמצא בית המשפט כי הצורך לגלות את הראיה לשם עשיית צדק עדיף מן העניין שלא לגלותה".

          וגם בהליכים אזרחיים, עושים בתי המשפט שימוש בתקנה 119 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד - 1984, המתירה לביהמ"ש שיקול דעת לגבי טענת חסיון לגבי מסמך או שאלה:

"הוגשה בקשה למתן צו למסירת שאלון, או לעיון במסמכים, ונטענה טענת חסיון לגבי שאלה פלונית או מסמך פלוני, רשאי בית המשפט או הרשם שלא להעתר לבקשה לענין אותה שאלה או אותו מסמך, ולשם כך רשאי הוא לעיין במסמך כדי להחליט אם יש ממש בטענה זו; אין האמור בזה בא לגרוע מזכותה של המדינה לסרב להראות מסמך". (ההדגשה שלי - א.ז)